פלאפון תקשורת בע"מ נ' גרינברג ואח'

החלטה

בפני בקשה לדחיית הבקשה אשר הגיש המשיב לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדו ביום 10.11.08.

תיק זה הינו דוגמא מובהקת לניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה של מערכת המשפט.

במסגרת תובענה זו עתרה המבקשת לחיוב הנתבעים בתשלום חוב בסך 28,919.53 ש"ח בגין ציוד ושירותי רט"ן. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר ב- 30.4.06. המשיב הינו הנתבע 2 בתביעה.

כנגד המשיב ניתן פסק דין בהעדר הגנה, אולם בדיון אשר התקיים ביום 10.2.08 טען המשיב כי לא קבל את כתב התביעה. בהסכמת המבקשת, בוטל איפה פסק הדין, התיק הועבר לפסים של סדר דין מהיר ולמשיב הוקצב מועד להגשת כתב הגנה. ביום 10.11.08 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק אולם המשיב לא התייצב לדיון. בהעדר התייצבות המשיב, ניתן כנגדו בשנית פסק דין.

ביום 13.11.08 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין וטען כי לא התייצב לדיון עקב אשפוז. בית המשפט נעתר לבקשת המשיב וביום 24.11.08 הורה על ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת ערובה בסך 18,000 ₪. המשיב לא הפקיד את הערובה אשר נקבעה וביום 7.12.08 הגיש בקשה לביטול החיוב בהפקדתה. גם לבקשה זו נעתר בית המשפט ולאחר שהמשיב הגיש תצהיר המפרט את נכסיו, קבע בית המשפט ביום 9.12.09 כי לצורך ביטולו של פסק הדין יפקיד המשיב סך של 3,600 ₪ בקופת בית המשפט, בארבעה תשלומים שווים כאשר התשלום הראשון יופקד עד ליום 10.1.10. בית המשפט הוסיף והבהיר כי במידה ולא יופקד הפקדון במועד שנקבע – תידחה הבקשה לביטול פסק הדין.

המועד אשר קצב בית המשפט חלף עבר ופקדון – איין. זאת ועוד, החלטת בית המשפט מיום 9.12.09 נשלחה למשיב בדאר רשום והוחזרה לבית המשפט בצירוף הערת המוסר כי בקר בכתובת המשיב ביום 27.12.09 ומצא כי המשיב "עזב ללא מען".

תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי". הכתובת אליה נשלחה החלטת בית המשפט הינה אותה כתובת אשר ציין המשיב במהלך הדיון ביום 10.2.08 ככתובת הוריו אשר אליה מקבל הוא דאר. המשיב לא מסר כל הודעה בדבר שינוי במענו ומשכך משלוח ההחלטה לכתובת אותה ציין המשיב מהווה המצאה כדין.

משהומצאה החלטת בית המשפט מיום 9.12.09 למשיב כאמור, ומאחר והמשיב לא הפקיד את הפקדון, לא במועד אשר נקבע ולא בכלל, הרי שדין בקשתו לביטול פסק הדין להידחות.

אכן, לכל אדם זכות גישה לערכאות ולכל אדם הזכות למיצוי יומו בבית המשפט. ואכן, בית המשפט איננו נועל שעריו בפני אדם רק בשל מצבו הכלכלי הקשה. מאידך, לא יעלה על הדעת מצב בו הופך בעל דין את ההליך המשפטי לחוכא ואיטלולה.

"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד" (רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי, פ"ד נה 3, 730)

מאז 2006 נמשכים ההליכים המשפטיים בתיק זה. למשיב ניתנה ביד רחבה ההזדמנות לתקן את מחדליו ומשלא עשה כן – אין כל הצדקה להמשך ההליך.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בגין הליך זה בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, ט' ניסן תש"ע, 24 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: